נדמה כי נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן מחשב מסלול מחדש. ההצהרה האחרונה שלו בנושא הביקור הצפוי של ראש הממשלה נפתלי בנט מראה שהוא כבר סוכם עקרונית ועכשיו נשאר רק להמתין לעיתוי המתאים.

ארדואן של 2022 הוא ללא ספק ארדואן אחר. הוא מביט על משולש היחסים החדש בין ארצות הברית, רוסיה ומערב אירופה – ומזהה הזדמנות מצוינת לחזור להיות שחקן מרכזי מול כל הצדדים. בלי לירות כדור אחד, בלי להזדקק להצהרות לוחמניות ובלי לאיים על אירופה בזרם פליטים, ארדואן מריח גז.

הביקור המתוקשר של הנשיא יצחק הרצוג באנקרה היה למעשה יריית הפתיחה הרשמית למסעו המחודש של ארדואן ללב הקונצנזוס בישראל. אחרי שארצות הברית משכה את השטיח מתחת לפרויקט צינור הגז האזורי איסטמד, הוא הבין היטב את הפוטנציאל.

אגב, לא מן הנמנע שהמהלך הזה מתואם כך או אחרת עם הבית הלבן שרוצה להחזיר את ארדואן לחיק נאט"ו, אחרי הרפתקת רכישת מערכות טילי הנ"מ 400-S מרוסיה, שעלתה לו בביטול עסקת החמקנים.

הנשיא יצחק הרצוג ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בטקס קבלת פנים ממלכתי באנקרה, טורקיה, 9 במרץ 2022 (צילום: AP Photo/Burhan Ozbilici)

טורקיה, בעיני ארדואן, יכולה להפוך לצומת גז מרכזית לאירופה, שיחליף את צינורות הנורד סטרים הרוסים שהושבתו בעקבות הפלישה לאוקראינה

טורקיה, בעיני ארדואן, יכולה להפוך לצומת גז מרכזית לאירופה, שיחליף את צינורות הנורד סטרים הרוסים שהושבתו בעקבות הפלישה לאוקראינה. אבל כדי לעשות את זה, ארדואן חייב לעשות כמה צעדים בוני אמון כלפי ישראל, שכן, בירושלים עדיין נזהרים מאוד.

הצעד המתבקש הראשון הוא סילוק הנהגת חמאס מאיסטנבול ומאנקרה. בינתיים זה לא קורה, למרות הרמזים מהצד הישראלי. הטורקים מבינים היטב שבלי צעד כזה לא תהיה שום התקדמות. לכן, את הביקור של הנשיא הרצוג ניתן למסגר כמסר ישראלי המאותת כי יש על מה לדבר – אבל טורקיה צריכה קודם לשלם, והפעם במזומן.

זו הסיבה כנראה שארדואן לא נוקב בתאריך הביקור של בנט. הוא צריך קודם כל לבצע כמה מהלכים פנימיים שיכשירו את הפניית העורף לתנועה החברה בברית האחים המוסלמים. במצב הנוכחי הוא לא היה ממש מצטער אם חמאס בעצמם היו מודיעים שלנוכח ההתקרבות בין ירושלים לאנקרה – היא מוציאה את המפקדה שלה מטורקיה ומעביר אותה ללבנון.

זה בדיוק מה שעשתה במהלך מלחמת האזרחים בסוריה כשיצאה מדמשק במחאה על הטבח באוכלוסייה הסונית שביצעו העלווים יחד עם חזבאללה. הגרוטסקה כאן היא שעכשיו חמאס ואותו חזבאללה משלבים ידיים בלבנון, כחלק מההכנות למלחמה לבנון הבאה מול ישראל.

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ליד ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, נשיא צרפת עמנואל מקרון ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן, פסגת נאט"ו בבריסל, 24 במרץ 2022 (צילום: Brendan Smialowski, Pool via AP)

זה קורה בדמות מיליציות פלסטיניות במחנות הפליטים בצור וביירות. אבל זה לא רק הגז. גם ברית ההגנה השקטה שמתגבשת בין ישראל, איחוד האמירויות, סעודיה ומצרים קורצת לטורקיה. ועידת הנגב היא מסר אזורי, והמערכת הסיסמולוגית הרגישה של טורקיה מבינה זאת היטב.

גם ברית ההגנה השקטה שמתגבשת בין ישראל, איחוד האמירויות, סעודיה ומצרים קורצת לטורקיה. ועידת הנגב היא מסר אזורי, והמערכת הסיסמולוגית הרגישה של טורקיה מבינה זאת

הנוכחות של שר החוץ האמריקאי לצד הישראלי, הבחרייני, האמירתי, המרוקאי והמצרי הייתה בבחינת חסות אמריקאית למהלך הזה. ארדואן מבין שמדובר בנתיב מהיר לבית הלבן. הוא לא רוצה למצוא את עצמו מחוץ למעגל ההשפעה.

זו אחת הסיבות לביקור המתוקשר של יורש העצר של אבו דאבי בטורקיה, שבוע לפני הגעתו של הנשיא הרצוג. ארדואן מבין שקטר, ידידתו הקרובה, היא אומנם מעצמת אנרגיה, אבל כבר לא כוח דומיננטי כל כך באזור, כל שכן אחרי כריתת "הסכמי אברהם".

את הקשרים איתה הוא מקפיד לטפח – לא רק בגלל זהות האינטרס הדתי אלא גם כחלק מפרויקט הגז שהוא מפנטז עליו. קטר שולחת גז נוזלי לאירופה במכליות כדי לפצות על החוסר המיידי שייצר האמברגו על רוסיה.

אסדת שאיבת גז, אילוסטרציה (צילום: פיקסה־ביי)

במקביל, האיחוד האירופי עושה בימים אלה לילות כימים בניסיון להציל את הסכם הגרעין עם איראן. מפתיע לראות שארצות הברית שעד כה הייתה נחושה מאוד בתהליך, לקחה צעד אחורה. השליח המיוחד של האיחוד לשיחות בווינה אנריקה מורה הגיע השבוע לטהרן כדי לנסות ולרכך במשהו את העמדה האירנית.

המחלוקת היא על מכתב הכוונות שדורשים האמריקאים מאיראן ובו הצהרה על ריסון הפעולות של משמרות המהפכה. ההתעקשות האיראנית קצת מפתיעה, שכן ממתי הם מקפידים למלא הסכמים? על המאזניים עומדים עשרות מיליארדים לכלכלה המקרטעת מול הצהרה שאף אחד לא באמת יכול לאכוף.

משמרות המהפכה במצעד הצבאי השנתי לציון יום השנה לפרוץ המלחמה עם עיראק של סדאם חוסיין, טהרן, 22 בספטמבר 2018 (צילום: Stringer/AFP)

ההתעקשות האיראנית קצת מפתיעה, שכן ממתי הם מקפידים למלא הסכמים? על המאזניים עומדים עשרות מיליארדים לכלכלה המקרטעת מול הצהרה שאף אחד לא באמת יכול לאכוף

יש כמה פרשנויות להתעקשות הזאת. אחת מהן היא זיהוי החולשה האמריקאית, שבעיני האיראנים תביא אותם להתקפל. זה קרה בעבר, זה קורה בהווה ואין סיבה שזה לא יקרה בעתיד, במיוחד כשהמצב באוקראינה הולך ומסתבך.

פרשנות נוספת, על משקל חצי הכוס הריקה, היא הבנה איראנית כי צעד כזה יכול להביא עליהם סנקציות מכיוון מועצת הביטחון, אם וכאשר יתברר כי הפעילות לא ממש רוסנה. והרי היא לא יכולה להיות מרוסנת, כל שכן במצב הנוכחי, של ברית צבאית שנרקמת לנגד עיניהם בעבר המערבי של המפרץ הפרסי.

גם באיראן היו קשובים מאוד להצהרות שנתנו שרי החוץ בפסגת הנגב. אומנם שר החוץ הבחרייני היה היחיד שהזכיר את איראן, חיזבאללה והחותים כאיום, אבל לכולם היה ברור מי עוד עומד מאחורי הדברים שלו. הקול היה קול בחרייני, הידיים – ידי סעודיה. היא הייתה נפקדת נוכחת בפסגה הזו.